סיפורי סבתא

סבתא יוכבד נולדה בשנת 1907 בעיר לזדיי שבליטא. היא עלתה לארץ בשנת 1931 הרבה לפני שמדינת ישראל נוסדה.

בליטא היא השאירה את אמה שלימים נרצחה בשואה, אב שנפטר עוד לפני המלחמה ממחלת הטיפוס וכן 13 אחים ואחיות. מתוכם נצלו רק שני אחים בלבד. היא עלתה לארץ כחלוצה והכירה את סבא אהרון, גם הוא מליטא. הם התחתנו והקימו בית בשכונת "בלינסון" שליד פתח-תקווה. נולדו להם שלושה ילדים: אמא שלי - שושנקה (שושנה) , צימוק (שמחיק/שמחה) ודודה אילנה. הם גרו בשכונת פועלים, בית צנוע וקטן. בחצר הבית גידלו עופות, 2 עיזים ,תיש, עצי פרי וירקות. 

אני זוכרת את סבתא כאשה מצחיקה. היא הייתה מחזירה אותי מידי יום ביומו מהגן ודואגת שאוכל. מחכה איתי עד שאמי תחזור מהעבודה. סבתא יוכבד וסבא אהרון מאוד אהבו שבימי שישי באתי לישון אצלם . אני זוכרת שמאוד אהבתי לבלות עם סבתא. היא  הייתה  יושבת איתי בחוץ - אני על נדנדה והיא לידי מספרת לי ספורים על אחיה שנרצחו וגם על אלה שנותרו בחיים. לעיתים היינו יושבות וחותכות את הקצוות של שעועית צהובה על מנת שהיא תוכל לבשל אותה - מאכל שמאוד אהבתי. בעיקר אהבתי שסבתא הייתה מכינה לי, על מחבת קטנה,  פשטידת אטריות - במיוחד בשבילי. בימי שישי היינו צופות , יחד, בסרט בערבית ואז היינו אוכלים  ארוחת ערב. אני זוכרת את היום בו הודיעו לי שסבתא נפטרה. הייתי רק בת חמש אך אני לא שוכחת את הרגע בו השכנה שגרה דלת לידינו  בבניין שברחוב הרצל 80 בפתח-תקווה, באה לקחת אותי מהגן וסיפרה לי שסבתא נפטרה .

מיד שאלתי : " ומי יכין לי פשטד" כך סבתא היתה קוראת לפשטידת האטריות  שהייתה מכינה לי ( המתכון באתר)

סבתא נפטרה צעירה - בגיל 63 אבל תמיד תמיד היא איתי. ברגעים של צחוק ושמחה אך גם ברגעים קשים ועצובים. אני מתבוננת לשמיים ותמיד מדמיינת אותה שם - שומרת עלי מעל . אני יודעת שהיא שם - שומרת עלי ועל  כל המשפחה 

חשבתי שהגיע הזמן שאשתף, אתכם, ילדי היקרים במגוון מאכלים שסבתא שלי, גם סבתא שלכם וגם אני ..

בישלנו ונבשל-  והכל על מנת שהמורשת לנצח תישאר !

אוהבת אתכם!